הבן השני שנולד לדוד מתואר במילה וּמִשְׁנֵהוּ, כלומר הבן השני [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], שנקרא כִלְאָב ונולד ללאביגל, שם הנקרא במסורת הקריאה לַאֲבִיגַיִל [מנחת שי]. סביב זהותו של כלאב עולה תמיהה, שכן בספר דברי הימים הוא מוזכר בשם דניאל. הפרשנים מסבירים כי שמו המקורי והעיקרי היה דניאל, שם שניתן לו על ידי דוד כדי להודות על כך שה׳ דן את דינו ונקם את עלבונו מנבל [רד"ק, חומת אנך]. עם זאת, מאחר שדוד נשא את אביגיל לאחר מות נבל, ליצני אותו הדור הפיצו שמועה כי אביגיל הגיעה לנישואין כשהיא כבר מעוברת מנבל, וכי הילד אינו בנו של דוד. אף על פי שדוד ודאי המתין את חודשי ההבחנה הנדרשים לפני שנישא לה [מלבי"ם], התרחש נס כדי להסיר כל ספק, וקלסתר פניו של הילד השתנה ונהיה זהה לחלוטין לפניו של דוד. בעקבות פלא זה החלו לקרוא לו כִלְאָב, שמשמעותו "כולו אב" [רש"י, רד"ק, חומת אנך]. משום כך בחר הכתוב להדגיש כאן שאביגיל הייתה אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי, שכן עובדה זו היא הרקע לכינוי כלאב [מלבי"ם]. מעבר לייחוסו, כלאב נודע גם בגדולתו התורנית, עד שהיה מכלימו את מפיבושת בוויכוחים בהלכה [רש"י].
הבן וְהַשְּׁלִשִׁי הוא אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר. גשור הייתה ממלכה קטנה, ומעכה בת המלך נלקחה כשבוית מלחמה, במעמד של "אשת יפת תואר" [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מכיוון שמעכה הייתה שבויה שנאלצה להמיר את דתה, לבה לא היה שלם עם דת ישראל. פגם רוחני זה בשורש השפיע על הנטע שיצא ממנה, והוא שהוביל לכך שאבשלום גדל להיות בן סורר ומורה שמרד באביו, דבר הממחיש את סמיכות הפרשיות בתורה בין אשת יפת תואר לבן סורר ומורה [רד"ק]. בנוסף לכך, היותו של אבשלום נכד למלך נוכרי העניקה לו ככל הנראה מעמד מיוחד ויוקרתי בתוך הממלכה [ביאור שטיינזלץ].