החזרתה של מיכל לדוד דורשת את ניתוקה מבעלה הנוכחי, מהלך שהכתוב מתאר תוך התייחסות כפולה לאדם שממנו היא נלקחת. תחילה נאמר שאיש בושת לקח אותה מֵעִם אִישׁ, מונח שמשמעותו כאן היא פשוט מבעלה. מיד לאחר מכן הכתוב מפרש ומדייק מיהו אותו בעל – מֵעִם פַּלְטִיאֵל [רש"י, רד"ק, מצודת דוד].
בספר שמואל א' אדם זה הוזכר בשם "פלטי", וכאן שמו מופיע כ"פלטיאל". שינוי זה עורר דיון בקרב הפרשנים, המציגים שתי גישות להבנת טיב הקשר בינו לבין מיכל. הגישה המדרשית דורשת את השם פַּלְטִיאֵל כעדות לכך שה' (אל) פלט והציל אותו מעבירה. לפי תפיסה זו, פלטי מעולם לא בא על מיכל ולא נגע בה, למרות שהייתה אשתו. הוא כבש את יצרו, ואף נעץ חרב ביניהם והכריז כי מי שיעסוק בדבר עבירה ידקר בחרב. בזכות גבורתו ובריחתו מן החטא, ה' צירף את שמו לשם פלטי. לאור כיוון זה, המילה אִישׁ מעידה על היותו אדם צדיק, והשם לָיִשׁ רומז לכך שהוא התגבר על יצרו בגבורה של אריה [מנחת שי, רד"ק, חומת אנך].
מנגד, הרד"ק מציין כי הגישה המדרשית רחוקה מדרך הפשט. לשיטתו, על פי הפשט, פלטי ומיכל אכן חיו יחד כבעל ואישה, אלא שעשו זאת בשוגג, מתוך מחשבה שנישואיהם תקפים.
מבחינת נוסח המקרא, ישנו הבדל במסורת הכתיב והקריאה של שם אביו: המילה נכתבת בספר כ"לוש", אך נקראת לָיִשׁ [מנחת שי].