שמואל ב, פרק ג׳, פסוק ט״ו

איש בושת לוקח את מיכל מֵעִם אִישׁ, כלומר מבעלה, והכתוב מיד מדייק שמדובר מֵעִם פַּלְטִיאֵל בן לָיִשׁ. על פי הפשט, פלטיאל ומיכל חיו יחד כבעל ואישה, אך עשו זאת בשוגג מתוך מחשבה שנישואיהם תקפים. לעומת זאת, המדרש מסביר כי הוא מעולם לא בא על מיכל, וה' פלט והציל אותו מן החטא, ולכן שמו מופיע כאן כפלטיאל. לפי כיוון זה, המונח אִישׁ מעיד על היותו אדם צדיק שכבש את יצרו, והשם לָיִשׁ (שנכתב במסורת כ"לוש") רומז לגבורתו כאריה.