בעת פרידתו ממיכל, וַיֵּלֶךְ פלטיאל ללוות אותה בדרכה כשהוא הולך הָלוֹךְ וּבָכֹה משום שהיה קשור אליה מאוד. בכיו נבע גם מצער על אובדן המצווה והעמידה בניסיון, שכן לאורך שנות חייהם המשותפים הקפיד לנעוץ חרב ביניהם במיטה כדי לא להיכשל באיסור. הוא המשיך ללכת אחריה עַד־בַּחֻרִים, יישוב במזרח הר הזיתים. הליווי הסתיים כאשר וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְנֵר לֵךְ שׁוּב וַיָּשֹׁב, ופלטיאל ציית להוראה ושב לביתו מפני שאימתו וסמכותו של אבנר שררו באותה עת על הכל.
שמואל ב, פרק ג׳, פסוק ט״ז
וַיֵּ֨לֶךְ אִתָּ֜הּ אִישָׁ֗הּ הָל֧וֹךְ וּבָכֹ֛ה אַחֲרֶ֖יהָ עַד־בַּחֻרִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֥יו אַבְנֵ֛ר לֵ֥ךְ שׁ֖וּב וַיָּשֹֽׁב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.