סדרת פעולות האבל הפומביות של דוד, החל מקללת יואב ועד לסירובו לאכול, הוכיחו את צערו האמיתי והבהירו כי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ, כלומר שלא יצאה ממנו שום פקודה להרוג את אבנר. ההכרה הציבורית בחפותו הקיפה שני קהלים שונים: כָל הָעָם שנכחו במקום וראו את אבלו במו עיניהם, וְכָל יִשְׂרָאֵל שהיו רחוקים וניזונו משמועות. בדרך כלל ציבור מרוחק זקוק לזמן כדי להשתכנע, אך כנותו של דוד ניכרה כל כך עד שאפילו הם השתכנעו בַּיּוֹם הַהוּא ממש, ללא צורך בהמתנה.
שמואל ב, פרק ג׳, פסוק ל״ז
וַיֵּדְע֧וּ כׇל־הָעָ֛ם וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י לֹ֤א הָֽיְתָה֙ מֵֽהַמֶּ֔לֶךְ לְהָמִ֖ית אֶת־אַבְנֵ֥ר בֶּן־נֵֽר׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.