פסוק זה חותם את רשימת הבנים שנולדו לדוד במהלך שנות מלכותו בחברון, בטרם עבר לירושלים, שבה נולדו לו בנים נוספים מנשים אחרות [ביאור שטיינזלץ]. מוקד הפסוק הוא בבן השישי, יתרעם, ובאמו עגלה, שזהותה והתואר המוצמד לה עוררו דיון נרחב בקרב הפרשנים.
באשר לזהותה של לְעֶגְלָה, קיימות שלוש גישות פרשניות. על פי הפשט, מדובר באישה שאינה מוכרת ממקומות אחרים. לפי גישה זו, מיכל בת שאול אינה מוזכרת ברשימה זו משום שלא ילדה לדוד בן בחברון [רד"ק]. לעומת זאת, הגישה המרכזית המבוססת על מדרשי חז"ל מזהה את עגלה כמיכל בת שאול. השם "עגלה" מוסבר ככינוי המבטא חיבה ואהבה עזה [רש"י, רד"ק, מלבי"ם]. זיהוי זה מעלה קושי, שכן במקום אחר במקרא נאמר שלמיכל לא היה ולד עד יום מותה. הפרשנים מיישבים סתירה זו ומסבירים שעונש העקרות הוטל על מיכל רק לאחר המעשה שבו בזה לדוד על שפיזז לפני ה', אך לפני אותו אירוע היא אכן ילדה בנים [רש"י, רד"ק]. גישה שלישית מזהה את עגלה כאלמנתו של שאול המלך, שאותה נשא דוד לאחר מות שאול, כחלק מהעברת המלוכה אליו [רלב"ג, רד"ק].
התוספת אֵשֶׁת דָּוִד זכתה אף היא למספר ביאורים. יש הסבורים כי תואר זה מתייחס לכל הנשים שנמנו בפסוקים הקודמים, ומטרתו להדגיש שכולן היו נשיו של דוד ולא פילגשים [מצודת דוד]. אולם, רוב הפרשנים קושרים את התואר לעגלה בלבד, ומסבירים אותו לאור זהותה: אם עגלה הייתה אישה ממשפחה שאינה מוכרת, התואר נועד להגדיר את מעמדה היחיד כרעיית המלך [רד"ק]. אם מדובר במיכל, התואר בא להדגיש את היותה אשתו הראשונה של דוד [רד"ק], או לציין שבהיותה בת מלך היא הייתה ראויה במיוחד להינשא לדוד [מלבי"ם]. ולפי הגישה שעגלה הייתה אלמנתו של שאול, התואר מדגיש הלכה הנוגעת למעמד המלוכה: אלמנת מלך אסורה לכל אדם רגיל וראויה אך ורק למלך אחר, ולכן היא יכלה להיות רק אשתו של דוד [רלב"ג, רד"ק].