התמשכותו של העימות הצבאי בין המחנות היריבים מחוללת שינוי עמוק ביחסי הכוחות הפנימיים, ומעבירה את כובד המשקל מן הייחוס המלכותי אל ההנהגה הצבאית. הכתוב מציין כי במהלך תקופה זו וְאַבְנֵר הָיָה מִתְחַזֵּק בְּבֵית שָׁאוּל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשמעות הדבר היא שאבנר השקיע את כל כוחו ומרצו כדי לתמוך בבית שאול, להילחם את מלחמותיו ולהעמיד את המלוכה ביציבות בידיו של איש בושת בנו.
לצד ההסבר על נאמנותו לבית המלוכה, מתוך המציאות המלחמתית עולה רובד נוסף של שליטה. הפרשנים מציינים כי מאחר שאיש בושת לא היה איש מלחמה מנעוריו, ניהול המערכה דרש מנהיגות צבאית תקיפה. עקב כך, אבנר חרג מתפקידו כשר צבא בלבד והפך לאיש החזק בממלכה ולמי ששולט בה ומנהיג אותה בפועל [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. התחזקות זו של אבנר מסבירה את הדינמיקה להמשך הסיפור: היא מדגישה את חוסר התבוננותו של איש בושת, שבחר להטיח דברי תוכחה בשר צבאו דווקא בעיתוי שבו היה תלוי בו לחלוטין, ומנגד מבארת את העוז והביטחון שבהם יכול היה אבנר לעמוד ולהתעמת מול מלכו [אברבנאל, מלבי"ם].