שובו של יואב משדה הקרב מפגיש אותו עם מציאות מפתיעה שהתרחשה בהיעדרו, כאשר מתברר לו כי נרקם הסכם מדיני מאחורי גבו. הכתוב מדגיש כי וְכָל הַצָּבָא אֲשֶׁר אִתּוֹ בָּאוּ, והפרשנים מסכימים כי כוונת הדברים היא שכל החיילים חזרו בשלום מהפשיטה ולא נפקד מהם אף איש בקרב. הצלחה צבאית מושלמת זו, יחד עם השלל הרב שהביאו עמם, נסכה ביואב תחושת כוח, אומץ לב וביטחון עצמי מופרז. תחושת העוצמה הזו היא שהעניקה לו את התעוזה להתעמת עם המלך, לסכל את החלטותיו ולעשות כרצון לבו בהמשך [מלבי"ם, מצודת דוד, אברבנאל].
כאשר האנשים מדווחים ליואב כי אבנר הגיע אל המלך וכי דוד וַיְשַׁלְּחֵהוּ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם, המשמעות היא שהמלך אפשר לאבנר לצאת לדרכו בבטחה לאחר שהשניים הגיעו להסכם. עובדה זו מלמדת כי הקשר בין דוד לאבנר התנהל בחשאיות ולא היה גלוי ליואב ולשאר הצבא. התנהלות זו משקפת את דרך הנהגתו של דוד, אשר נטה שלא להתייעץ עם אנשיו או לשתף אותם בתוכניותיו לעתיד, אלא פשוט לתת להם פקודות [ביאור שטיינזלץ].