לאחר רצח פוליטי מטלטל, עומד מלך מול עמו בשעה רגישה וגורלית. תגובתו הפומבית לאירוע ומעשי האבל שהוא מפגין, חורצים את מידת האמון שהציבור רוחש לו ומנקים אותו מכל אשמה.
הפרשנים מסכימים כי מהות הפסוק היא הסרת החשד מעל דוד באשר למעורבותו במותו של אבנר. כאשר נאמר כי וְכׇל־הָעָ֣ם הִכִּ֔ירוּ, הכוונה היא שהציבור הבין והכיר בכך שההתנקשות נעשתה שלא מדעתו ושלא בהסכמתו של המלך [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
ההכרה הזו נבעה מתוך התבוננות במעשיו של דוד. המילים כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ מכוונות לשורת פעולות אבל פומביות שנקט: הליכה אחר המיטה, בכי נמרץ וקינה [מצודת דוד, אלשיך]. פעולות אלו, אף שהיו עשויות להיתפס כפגיעה בכבוד המלכות, התקבלו באהדה רבה משום שנעשו בתום וביושר לבב. האמת ניכרת לעין, ואי אפשר להסתיר זיוף מעיני ההמון [מלבי"ם].
עם זאת, מתעוררת השאלה האם דוד אכן כאב את מותו של אבנר, או שמא רק ביקש להוכיח שלא הוא יזם את הרצח. ייתכן שהעם האמין שדוד לא נתן את הפקודה להרוג, אך עדיין חשד שבסתר לבו הוא שמח על מות יריבו שרדף אותו יחד עם שאול. לכן, הפסוק מדגיש את תגובת העם למעשיו. קיים כלל ולפיו דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב; כאשר פעולותיו של אדם מתקבלות בחיוב ועושות רושם עז על השומעים, זהו אות לכך שפיו ולבו שווים. העובדה שמעשי דוד וַיִּיטַ֖ב בְּעֵינֵיהֶ֑ם, הוכיחה לעם מעל לכל ספק שצערו הוא אמיתי ועמוק, ולא מן השפה ולחוץ. אות הכ"ף במילה כְּכֹל֙ מצביעה על יחס ישיר: כפי מידת הכנות והשלמות שבלב המלך, כך בדיוק הדבר היה טֽוֹב בעיני העם [אלשיך].
גישה נוספת מציעה כי מעמדו של דוד בקרב העם היה כה איתן, עד שבאופן תדיר כל מה שעשה התקבל בעין יפה וללא עוררין. מתוך כך, ברור שלא היה לו כל צורך לביים הצגת אבלות מזויפת רק כדי לפייס את ההמון, ומכאן שהתנהגותו הייתה כנה לחלוטין [מלבי"ם].