שמואל ב, פרק ג׳, פסוק ל״ד

מותו של אבנר מציג ניגוד צורם בין גבורתו ומעמדו הרם לבין האופן השפל והפתאומי שבו נרצח ממארב. עובדה זו מעוררת פליאה כיצד לא התגונן או נס על נפשו, שהרי יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת וכן וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ, כלומר הוא לא הובל כבול בשלשלאות נחושת כנהוג אצל שבויים או נידונים למוות. התשובה לכך היא שכִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ, כלומר הוא נפל קורבן כחף מפשע שהופתע בידי רוצחים שפלים. הזעזוע מהרצח הלא מוצדק, יחד עם ההכרה באובדן מעלותיו המוסריות של אדם שידיו ורגליו היו מוקדשות תמיד לעשיית חסד ומשפט, הביאו לכך שוַיֹּסִפוּ כׇל־הָעָם לִבְכּוֹת עָלָיו.