שמואל ב, פרק ג׳, פסוק כ״ח

כדי להזים את החשד הציבורי שאישר בסתר את רצח אבנר, דוד מבהיר כי וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן, כלומר שנודע לו על כך רק בדיעבד ולכן הוא חף מאשמה כלפי ה'. הוא מצהיר נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי כדי להדגיש שהמעשה נעשה ללא ידיעתו, ובכך לפטור את עצמו ואת כיסאו מעונש אלוהי. מכיוון שדוד מנוע משפטית ומדינית מלהעניש את שר צבאו החזק, הוא מוכיח את חפותו באמצעות אבל פומבי והטלת קללות על יואב ועל בית אביו, ניסוח הכולל את אחיו השותף למעשה אך פוטר את אמם, אחות המלך. הקללות, הכוללות מחלות, רעב והישענות על פלך, כלומר משענת, נועדו להפוך את צאצאיו לחשובים כמתים ולשלול מהם ברכות אב טבעיות. עונשים אלו מותאמים במדויק למניעיו הנסתרים של יואב, ופוגעים בו מידה כנגד מידה על קנאתו, על גאוותו הצבאית ועל רצונו להתעשר משלל מלחמות.