שמואל ב, פרק ג׳, פסוק ל״א

הלווייתו של אבנר הופכת למפגן ציבורי שנועד לנקות את דוד מכל חשד למעורבות ברצח. דוד מצווה על העם ואֶל יוֹאָב, רוצחו של אבנר, לערוך אבל גלוי ולהפגין חרטה: קִרְעוּ בִגְדֵיכֶם וְחִגְרוּ שַׂקִּים וְסִפְדוּ לִפְנֵי אַבְנֵר. במקביל, וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה כדי לחלוק כבוד למת, אף שעל פי ההלכה מלך אינו רשאי לצאת מפתח ארמונו לשם כך. חריגה זו מכללי המלכות נועדה להוכיח לכול כי ההריגה נעשתה שלא כדין וללא פקודתו. כדי לחזק את אמינותו, דוד צעד בין הנשים שליוו את המיטה, מעשה שאדם חסיד כמותו היה עושה רק בשעת צער עמוק ואמיתי הנטול הרהורי עבירה.