דוד המלך חיבר קינה מיוחדת המבטאת את צערו על שרשרת האירועים שהובילה למותו של שר הצבא הדגול, ולכן וַיְקֹנֵן... אֶל אַבְנֵר. במוקד זעקתו עומדת התמיהה הַכְּמוֹת נָבָל, כלומר כפושע שפל ופחות מעלה או בדומה לנבל הכרמלי שניצל ממוות ללא משפט, יָמוּת אַבְנֵר. המלך מזדעזע מכך שגיבור חיל נרצח בערמה מחוץ לשדה הקרב ומבלי יכולת להתגונן, במעשה עוול לא מוצדק מצד יואב. עם זאת, מתברר כי אף שבידי אדם נעשה כאן פשע, מותו של אבנר נגזר מאת ה' כעונש על חטאיו הקודמים, כדוגמת שתיקתו על רצח כוהני נוב ועיכוב מלכות בית דוד.
שמואל ב, פרק ג׳, פסוק ל״ג
וַיְקֹנֵ֥ן הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־אַבְנֵ֖ר וַיֹּאמַ֑ר הַכְּמ֥וֹת נָבָ֖ל יָמ֥וּת אַבְנֵֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.