שמואל ב, פרק ג׳, פסוק ל״ה

בעקבות מותו של אבנר מגיע העם אל דוד בְּעוֹד הַיּוֹם, כאשר עדיין מואר, במטרה לְהַבְרוֹת אותו ולהגיש לו סעודה. יש המצביעים על כך שתחילה בא העם להשמיד את דוד מתוך חשד שרצח את אבנר, אך משנוכחו בחפותו השתנתה כוונתם לחלוטין והם ביקשו להאכילו. דוד מסרב לאכול ונשבע כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יֹסִיף, קללה עצמית שבה הוא מבקש שה' יעניש אותו כפי שקרה לאבנר ואף יותר, כִּי אִם לִפְנֵי בוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אֶטְעַם לֶחֶם אוֹ כׇל מְאוּמָה. התחייבותו של דוד לצום עד הלילה נועדה למלא את תפקיד האבלים בהיעדר משפחת המת ולחלוק כבוד לאבנר. התענית הוכיחה סופית את ניקיון כפיו של דוד, ומעשיו התקבלו בהערכה רבה בקרב העם שחיזק את אמונתו בו.