שמואל ב, פרק ג׳, פסוק י״ד

לאחר שהבטיח את תמיכתו של אבנר, דוד מרגיש בטוח לפעול באופן רשמי להשבת אשתו מיכל. אף על פי שיכול היה להסתמך על אבנר בלבד, הוא פונה אל איש בושת מתוך כבוד כדי לקבל את רשותו של אחיה. דוד מצהיר אֵרַשְׂתִּי אותה, כלומר קידשתי אותה לאישה, בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים, ונוקב במספר התנאי המקורי למרות שבפועל הביא מאתיים. אזכור הערלות נועד להוכיח שהקידושין היו חוקיים לחלוטין ולא התבססו על חוב, וכן להדגיש שסיכן את חייו למענה ויהיה מוכן להילחם עליה שוב. השבתה של מיכל לדוד התאפשרה לאחר שנביאים העידו כי בעלה השני מעולם לא בא עליה, עדות חיצונית שנדרשה למרות שדוד כבר ידע זאת בעצמו.