שמואל ב, פרק ג׳, פסוק כ״ח

קרה לכם פעם שמישהו קרוב אליכם עשה משהו לא טוב, וכולם חשבו שגם אתם אשמים בזה רק בגלל שאתם קשורים אליו? תארו לעצמכם איך דוד המלך הרגיש כששר הצבא שלו, יואב, עשה מעשה חמור. יואב פגע באבנר, המנהיג של המחנה השני, בדיוק אחרי שהם כרתו הסכם שלום. דוד פחד מאוד שהעם יחשוב שהוא זה שביקש מיואב לעשות את זה בסתר. אבל האמת היא שדוד בכלל לא ידע מזה. המילים וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן מסבירות שדוד שמע על מה שקרה רק אחרי שהכל כבר נגמר. בגלל שהוא לא ידע על כך בזמן אמת, הוא לא יכול היה לעצור את יואב, ולכן הוא נקי לגמרי מאשמה כלפי ה'. כדי שכולם ידעו את האמת, דוד מכריז בקול רם נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי. הוא בעצם אומר שהמעשה נעשה בלי ידיעתו, ולכן הוא והמלכות שלו לא אשמים ופטורים מעונש. דוד רצה להוכיח לכולם שהוא מתנגד למעשה הזה בכל תוקף. בגלל שיואב היה שר צבא חזק מאוד ודוד לא יכול היה להעניש אותו באותו רגע, הוא מטיל את כל האשמה על יואב ועל משפחת אביו, כדי לכלול באשמה גם את אחיו שעזר לו. דוד אומר מילים קשות מאוד כעונש למשפחה של יואב, כדי שיהיה ברור לכל העם שהוא כועס על המעשה, מתנער ממנו לחלוטין, ועצוב מאוד על מותו של אבנר.