חשבתם פעם איך מלך יכול להוכיח לעם שלו שהוא באמת עצוב ושהוא דובר אמת? אבנר, שהיה שר צבא גדול וחשוב מאוד עוד מימי שאול המלך, נהרג. דוד המלך עורך לו הלוויה שהופכת לאבל של עם שלם.
דוד בוכה אֶל קֶבֶר אבנר, כלומר, הוא עומד ממש על הקבר או קרוב מאוד אליו בעיר חברון, ושם הוא ממרר בבכי. לדוד היו שתי סיבות לבכות כל כך ואפילו לצום באותו היום. הסיבה הראשונה היא עצב אישי עמוק. כאב לו מאוד על האובדן של אדם כל כך גדול, והוא הזדעזע מהמעשה הרע שבו נשפך דם של אדם חף מפשע.
הסיבה השנייה הייתה חשובה מאוד לעתיד של עם ישראל. דוד ידע שבעבר אבנר נלחם נגדו, והוא פחד שהעם יחשוב שהוא זה שביקש לפגוע באבנר. אם העם היה חושד בדוד, אולי הם היו מפחדים להמליך אותו עליהם. דרך הבכי מול כולם, דוד הראה לעם שהוא מכבד את אבנר וחושב שהוא היה אדם צדיק שנפגע בידי אנשים רעים. כשבני ישראל ראו את המלך שלהם בוכה ככה, הם הצטרפו אליו לעצב הגדול על מות שר הצבא, והכי חשוב, הם הבינו והאמינו בלב שלם שדוד לא היה קשור למעשה הזה בכלל.