קרה לכם פעם שרציתם משהו מאוד, אבל מישהו חזק עצר בעדכם, ופתאום הוא שינה את דעתו והסכים לעזור לכם? זה בדיוק מה שקרה לזקני העם. אבנר נפגש איתם בסתר. המילים וּדְבַר אַבְנֵר הָיָה מלמדות אותנו שהשיחות החשאיות האלה התחילו עוד קודם לכן. אבנר אומר לזקנים: גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשֹׁם הֱיִיתֶם מְבַקְשִׁים אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם. הוא מזכיר להם שמאז ומתמיד הם העריצו את דוד. גם אם הם לא אמרו זאת בקול, בתוך הלב הם תמיד חשבו שעדיף שדוד הצעיר והמנצח ימלוך במקום שאול. בדברים האלה, אבנר בעצם מודה באמת: העם רצה את דוד כבר מזמן, ורק אבנר היה זה שהתנגד ועצר אותם. אבל עכשיו הוא מפסיק להתנגד ומתחיל לסלול את הדרך כדי שדוד יהיה מלך. למה אבנר פותח דווקא בזה? כי כדי להמליך מלך צריך שני דברים: שהעם יסכים, ושה׳ יבחר בו. לכן, קודם כל אבנר מוודא ומזכיר להם שזה מה שהם בעצמם תמיד רצו, כהכנה לדבר הבא שיגיד להם, על הבחירה של ה׳.
שמואל ב, פרק ג׳, פסוק י״ז
וּדְבַר־אַבְנֵ֣ר הָיָ֔ה עִם־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר גַּם־תְּמוֹל֙ גַּם־שִׁלְשֹׁ֔ם הֱיִיתֶ֞ם מְבַקְשִׁ֧ים אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עֲלֵיכֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.