חשבתם פעם איך מנהיגים חכמים עושים ביניהם הסכמים? כשדוד מסכים להצעת השלום של אבנר, שר הצבא, הוא מציב לו תנאי אחד ברור. דוד שֹׁאֵל, כלומר מבקש, בקשה מיוחדת שמתחילה במילים כִּי אִם לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ. הכוונה היא שקודם כל, ולפני שהם בכלל ייפגשו ויראו אחד את השני, אבנר חייב להביא אליו בחזרה את מיכל, בת שאול.
למה דוד מתעקש על זה דווקא עכשיו? זהו צעד חכם מאוד. ברגע שמיכל חוזרת אליו, כולם נזכרים שדוד הוא החתן של המלך שאול. כך ברור לכולם שיש לו זכות אמיתית להיות מלך, והוא לא סתם אדם שלוקח את השלטון בכוח. כדי לעשות את זה בצורה מסודרת, דוד פונה קודם לאיש בושת, הבן של שאול, ודורש את מיכל בחזרה. זה עוזר גם לאבנר: במקום שייראה כמו שר צבא שבוגד במלך שלו, הוא נראה כמו שליח מכובד שמבצע את ההוראה ומחזיר את בת המלך לבעלה.
באותו זמן מיכל שהתה אצל אדם חשוב בשם פלטיאל. חשוב לדעת שפלטיאל לא באמת התחתן איתה, אלא רק שמר עליה והגן על כבודה, וה' עזר לו להצליח במשימה הקשה. כשאבנר לוקח את מיכל, מסופר שפלטיאל הלך אחריה ובכה. הוא לא בכה כי נפרד ממנה, אלא בגלל שהוא כל כך שמח לקיים את המצווה לשמור עליה ולהתנהג ביושר כל הזמן הזה, והוא היה עצוב שהמצווה החשובה הזו פתאום הסתיימה.