חשבתם פעם כמה קשה להיות מנהיג שצריך לקבל החלטות מסובכות, במיוחד כשהוא עצוב מאוד? זה בדיוק מה שקורה לדוד המלך. אחרי שאבנר מצא את מותו באופן כאוב, דוד משוחח עם המשרתים הקרובים אליו. הוא מבין שהם בטח מתפלאים למה הוא כל כך אבל ובוכה, ולכן הוא מסביר להם ששַׂר וְגָדוֹל נפל. אבנר לא היה סתם אדם, אלא מנהיג חכם ומוכשר מאוד, וכל העם ירגיש בחסרונו. דוד מדגיש שהאסון קרה הַיּוֹם הַזֶּה, כדי ללמד אותנו שהכאב והחיסרון של אבנר מורגשים מיד, באותו הרגע ממש, ולא רק אחרי זמן רב.
באותה שיחה, דוד גם מסביר להם למה הוא לא העניש בחומרה את יואב ואבישי שפגעו באבנר. דוד מודה שהמצב שלו רגיש: הוא מלך חדש שרק עכשיו התחיל למלוך, ויואב ואבישי הם אנשי צבא חזקים וקשוחים שמפחידים את האויבים של ישראל מסביב. דוד חושש שאם ביום אחד הוא יאבד שני שרי צבא חשובים, הממלכה תהיה בסכנה ויהיה קשה להגן על העם. מעבר לזה, לפי הדין הרגיל אי אפשר היה להעניש אותם כי המעשה קרה בלי עדים שהזהירו אותם מראש. למרות שכמלך היה לדוד כוח מיוחד להעניש אותם בכל זאת, הוא בחר לא לזעזע את המדינה. במקום זאת, דוד מעביר את המשפט לידי ה', מתוך אמונה שלמה שה' רואה הכל וידע בדיוק איך לטפל במי שעשה רע.