מיד לאחר משיחתו למלך, פעולתו של דוד מוקדשת לשמירה על כבודו של קודמו בתפקיד. הוא פונה אל אנשי יבש גלעד כדי להביע את הערכתו על כך שדאגו להביא את שאול לקבורה. צעד זה מעיד על מידותיו של דוד, שכן גם ברגע התבססות שלטונו לא שכח את כבודו של שאול [אברבנאל]. פנייה זו לא נבעה רק מתוך קשר אישי או משפחתי לשאול, אלא היוותה הבעת תודה רשמית וממלכתית של המלך הנכנס [ביאור שטיינזלץ].
דוד שולח אליהם מַלְאָכִים, כלומר שליחים [ביאור שטיינזלץ], ומברך אותם על הַחֶסֶד הַזֶּה שעשו. חסד זה בא לידי ביטוי בכך שלקחו את גופותיהם של שאול ובניו מחומת בית שאן ודאגו לקבור אותם [אברבנאל].
בדבריו, דוד מדגיש כי הם עשו את החסד עִם אֲדֹנֵיכֶם עִם שָׁאוּל. כפילות הלשון מצביעה על כך שהייתה להם חובה כפולה לדאוג לו: ראשית, מעצם היותו אדוניהם, ושנית, מצד היותו שאול, בחיר ה' [מלבי"ם]. דוד מברך את אנשי יבש גלעד שכשכר על מצווה זו ה' יעשה עמם חסד, ומבטיח כי גם הוא עצמו יגמול להם טובה על המעשה הראוי שעשו [אברבנאל].