התנגשות מקומית ומוגבלת עלולה לצאת מכלל שליטה ולהפוך למערכה עקובה מדם. הפרשנים מסכימים כי וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה קָשָׁה מתאר את ההסלמה המהירה של האירוע: מה שהתחיל כקרב ראווה או משחק בין מספר מצומצם של נערים, הפך בסופו של דבר ללחימה עזה שבה השתתפו כולם [מצודת דוד]. הסלמה זו התרחשה משום שבקרב הראשוני שני הצדדים איבדו אנשים, ומכיוון שכולם נפלו יחד לא הוכרע מי המנצח, מה שגרר את שאר הלוחמים למאבק של ממש [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. יש שרואים בהידרדרות זו ביטוי לכלל המוסרי לפיו "עבירה גוררת עבירה" [אברבנאל].
בנוגע למפלת צבאו של איש בושת, וַיִּנָּגֶף אַבְנֵר, הפרשנים מציעים מגוון סיבות לניצחונם של אנשי דוד. מן ההיבט המוסרי, אבנר נחל תבוסה משום שהוא היה זה שיזם והתחיל את המריבה [מלבי"ם]. מן ההיבט הצבאי והמעשי, ייתכן שחייליו של דוד היו רבים יותר או בעלי ניסיון קרבי רב יותר. לעומתם, אבנר נאלץ ככל הנראה להוביל צבא של טירונים, שכן צבאו המקורי והמנוסה של שאול ספג פגיעה אנושה במפלה הקודמת מול הפלשתים [ביאור שטיינזלץ].
כהערה היסטורית לנוסח הפסוק, יש לציין כי באחת ממהדורות הדפוס הישנות (מקרא גדולה) נפלה שגגה, והמילה וַיִּנָּגֶף הודפסה בטעות כ"ויגנב" [מנחת שי].