שמואל ב, פרק ב׳, פסוק ל״ב

חשבתם פעם כמה כוח צריך כדי להמשיך לצעוד כל הלילה בלי לישון בכלל? לאחר שהקרב מסתיים, יואב והאנשים שלו דואגים קודם כל לאחיהם שנפל. וַיִּשְׂאוּ אֶת עֲשָׂהאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ, הם מביאים אותו לקבורה מכובדת בקבר של אביו, שנמצא ממש בתוך העיר בֵּית לָחֶם. מיד לאחר מכן, הם לא עוצרים לנוח. וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה יוֹאָב וַאֲנָשָׁיו, הם צועדים ברציפות בחושך. למה הם כל כך ממהרים? יואב חשש שאבנר והאנשים שלו ינסו להפתיע ולפגוע בו, בגלל מה שקרה לאחיו עשהאל בקרב, ולכן הוא רצה להתרחק משם מהר ככל האפשר. המסע המעייף מסתיים רק כאשר וַיֵּאֹר לָהֶם בְּחֶבְרוֹן. המילה וַיֵּאֹר באה מהמילה אור, והכוונה היא שבדיוק כשהאיר בוקר חדש, הם כבר הצליחו להגיע אל העיר חברון, ששימשה בתור הבסיס שלהם.