תארו לעצמכם שחיכיתם לתפקיד חשוב במשך המון זמן, וכשהרגע סוף סוף הגיע, במקום לרוץ ולקחת אותו, עצרתם כדי לשאול מה הדבר הנכון לעשות. המלחמה מול הפלשתים הסתיימה, ובעם ישראל יש הרבה בלבול. שאול המלך מת, ודוד נמצא רחוק, בעיר צקלג שבשטח הפלשתים. דוד מתגעגע מאוד לארץ ישראל ורוצה לחזור הביתה. הוא יודע שכבר נמשח למלך ושהגיע הזמן שלו להנהיג, אבל הוא לא ממהר. במקום לקחת את השלטון בכוח, דוד מראה ענווה גדולה. בניגוד לשאול שפעל לפעמים על דעת עצמו, דוד סומך לגמרי על ה' ולא עושה שום צעד בלי לשאול אותו קודם. בנוסף, דוד יודע שהוא חייב להזדרז ולעזוב לפני שמלך הפלשתים יחזור וינסה לעצור אותו מלהיות מלך.
לכן, דוד שואל את ה': הַאֶעֱלֶה בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה? כלומר, האם עליי לחזור לארץ יהודה? ה' עונה לו בחיוב. אז דוד מוסיף ושואל: אָנָה? כלומר, לאיזה מקום בדיוק כדאי לי ללכת? ה' מכוון אותו ועונה לו: חֶבְרֹנָה. חברון לא הייתה סתם עיר, אלא העיר המרכזית והחשובה ביותר בשבט יהודה, העיר שבה חיו האבות שלנו. כך ה' מראה לדוד להתחיל את הדרך שלו במקום שבו נמצאים השורשים של המשפחה שלו.