עלייתו של דוד לחברון כללה גם את העברת מרכז הכובד של נאמניו לאזור זה. ואנשיו אשר עמו, שהם כשש מאות לוחמי גדודו הפעיל, עלו איש וביתו, כלומר יחד עם משפחותיהם. הם לא התיישבו בעיר חברון עצמה אלא בערי חברון, שהן היישובים והערים הסמוכות אליה. פיזור זה נבע מחוסר מקום בעיר, ששימשה כעיר מקלט ומושב לויים, אך גם ממניע מנהיגותי ורוחני. דוד נמנע מלהקיף את עצמו במשמר צבאי מלוכד, והעדיף לפזר את אנשיו ולהישאר ללא אבטחה צמודה כביטוי לביטחונו המלא בה'.
שמואל ב, פרק ב׳, פסוק ג׳
וַאֲנָשָׁ֧יו אֲשֶׁר־עִמּ֛וֹ הֶעֱלָ֥ה דָוִ֖ד אִ֣ישׁ וּבֵית֑וֹ וַיֵּשְׁב֖וּ בְּעָרֵ֥י חֶבְרֽוֹן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.