מערך השלטון של דוד המלך כלל מינויים של אישים בכירים להנהגה הרוחנית והמדינית של הממלכה. לגבי המילה כֹּהֲנִים, הפרשנים מסכימים כי הכוונה אינה לכהנים פשוטים, אלא לשרי הכהונה העומדים בראשה. מנהיגות רוחנית זו הורכבה מנציגי שני בתי האב הגדולים של הכהונה: צדוק שהגיע מזרע אלעזר, ואחימלך שהגיע מזרע איתמר ובית עלי [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
בחלוקת התפקידים ביניהם, צדוק כיהן ככהן הגדול, ואילו אחימלך שימש כסגנו וכמשנהו. על פי [מצודת דוד], צדוק אף שימש ככהן משוח מלחמה. עולה השאלה מדוע הוזכר אחימלך בן אביתר ולא אביתר עצמו, שהרי היה עדיין בין החיים. [רד"ק] מסביר כי דוד הוא שסידר ומינה כך באופן ישיר את ראשי האבות של הכהונה. מנגד, [מצודת דוד] מציע שתי סיבות להשמטת אביתר: האחת היא שאביתר כבר מונה בעבר, כאשר דוד מלך רק על יהודה, ואילו כאן נמנים רק המינויים החדשים של הממלכה המאוחדת; והשנייה היא שדוד קבע מחדש את צדוק ככהן גדול יחיד, כך שמעמדו של אביתר לא נותר קבוע. בנוסף, [רד"ק] מעיר כי אחימלך נקרא לעיתים גם "אבימלך" בשל הקרבה בין השמות.
לגבי תפקיד הסוֹפֵר, מדובר בסופר האישי העומד לפני המלך [אברבנאל]. תפקיד זה מקביל לשר חוץ, אשר היה מופקד על כתיבת איגרות הממלכה לעמים הזרים בשפותיהם השונות [ביאור שטיינזלץ]. באשר לשמו של הסופר, וּשְׂרָיָה, הפרשנים מציינים כי במקומות אחרים בתנ"ך הוא מופיע בשמות שונים: בספר דברי הימים הוא נקרא "שושא", ובמקום אחר בספר שמואל הוא נקרא "שוא". תופעה זו, שבה אדם נקרא בשניים או שלושה שמות שונים, היא כלל ידוע ומוכר בספרי הנביאים [מצודת ציון, רד"ק, אברבנאל].