בתיאור שלל המלחמה שלקח דוד, הפרשנים נחלקים בהבנת המילה שִׁלְטֵי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ] היא שמדובר במגינים עשויים זהב. לעומת זאת, גישה שונה מציעה שמדובר באשפתות, הכלים שבהם מניחים את החיצים [רש"י]. המילה אֶל בפסוק מתפרשת במשמעות של "על", כלומר כלי הזהב שהיו על עבדי הדדעזר, וכפי שמופיע במפורש בפסוק המקביל בספר דברי הימים [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הציון המפורש בסוף הפסוק, וַיְבִיאֵם יְרוּשָׁלִָם, נועד להדגיש שדוד לא השתמש בשלל זה לצורך פדיון כספי, כפי שעשה עם שבויים ושלל אחר שנלקח במלחמה, אלא שמר אותו [רד"ק]. מעבר לכך, הבאת השלל לירושלים מצביעה על כך שדוד העביר את כלי הזהב לאוצר בית ה' כהקדש [רש"י, רד"ק]. למעשה, סמיכותן של פרשיות המלחמה הללו לפרשה העוסקת בבניין בית המקדש אינה מקרית; היא באה ללמד שמכל מלחמותיו אסף דוד שלל והקדיש אותו לטובת צורכי המקדש העתידי [רש"י].