מלחמה זו של דוד בהדדעזר מלך צובה, שהייתה ממלכה ארמית במרכז ומערב סוריה, נערכה הרחק ממקום יישובם של בני ישראל [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, הרקע למערכה נובע מהיסטוריה של סכסוכים. בעבר, הדדעזר הסב נזק כבד לישראל ואף כבש חלקים מארצם, אירוע טראומטי שדוד מבטא בספר תהילים (ס') במילים "אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ". כעת, משזיהה דוד סכנה מחודשת, הוא יוצא להשיב מלחמה ולנקום את נקמת העם [רד"ק, אברבנאל].
הפסוק מציין שההכאה התרחשה בְּלֶכְתּוֹ לְהָשִׁיב יָדוֹ. הפרשנים מסכימים כי המילה בְּלֶכְתּוֹ מתייחסת להדדעזר שיצא למסע צבאי, ולא לדוד [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. באשר לביטוי לְהָשִׁיב יָדוֹ, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה להרחבת גבולותיו של הדדעזר והשתלטות על שטחים חדשים מחוץ לארצו [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], תוך הסגת גבול ישראל [רד"ק, אברבנאל]. לפי פירוש זה, המילה יָדוֹ משמעותה "מקומו" או "גבולו" [מצודת ציון].
בספר דברי הימים (א' י"ח), מופיע תיאור מקביל לאירוע זה, אך שם נכתב "לְהַצִּיב יָדוֹ". רוב הפרשנים רואים בשני הביטויים משמעות זהה של קביעת והרחבת גבולות [רד"ק, אברבנאל]. מנגד, גישה ייחודית מפרשת את המילים כפשוטן ומסבירה כי הדדעזר הקים בעבר אנדרטה בצורת יד סמוך לנהר פרת כסמל לשליטתו באזור. דוד הרס את המבנה הזה, והדדעזר היה בדרכו למקום כדי "להשיב" את האנדרטה למקומה ולבנותה מחדש [מלבי"ם].
מעניין לציין שתי תופעות טקסטואליות הקשורות לפסוק זה [מנחת שי]. ראשית, שמו של מלך צובה מופיע כאן כ"הדדעזר" (עם פעמיים האות דל"ת), בעוד במקומות אחרים הוא נכתב "הדרעזר" (עם האות רי"ש), אך למעשה מדובר באותו שם ואין הבדל בין הגרסאות. שנית, המילה פְּרָת בסוף הפסוק מציגה תופעה נדירה של מילה ש"קוראים ולא כותבים" – היא נקראת בעל פה במסורת הקריאה, אך הושארה כחלל ריק ואינה מופיעה בטקסט הכתוב עצמו. בספר דברי הימים המילה נכתבה במפורש, כדי להבהיר לקורא שהנהר המדובר הוא נהר פרת, ולא נהר אחר כמו נחל מצרים.