יצא לכם פעם להרגיש שאתם חייבים לעצור מישהו לפני שהוא יעשה משהו רע? דוד המלך הרגיש בדיוק כך. הוא יצא למלחמה רחוקה נגד הדדעזר, מלך של ממלכה בשם צובה. בעבר, המלך הזה פגע קשה בעם ישראל ואפילו כבש חלקים מהארץ שלהם. עכשיו דוד רואה שהסכנה חוזרת, והוא מחליט לצאת ולהגן על העם שלו כדי שהדבר לא יקרה שוב.
המילה בְּלֶכְתּוֹ מספרת לנו שהדדעזר בדיוק יצא למסע צבאי. המטרה שלו הייתה לְהָשִׁיב יָדוֹ, כלומר להרחיב את הגבולות של הממלכה שלו ולהשתלט על עוד ועוד שטחים חדשים, גם על חשבון ארץ ישראל. לכן, המילה יָדוֹ כאן לא מתארת את כף היד שלו, אלא את המקום והגבול שלו.
פרט קטן ומעניין מסתתר בסוף הסיפור, כשהמלך מגיע אל נהר פְּרָת. בספר התנ"ך המילה הזו בכלל לא כתובה ויש במקומה רק חלל ריק, אבל כשקוראים את הפסוק אומרים אותה בקול, כדי שכולם ידעו בדיוק באיזה נהר מדובר ולא יתבלבלו עם נהרות אחרים.