לאחר שה' מנע מדוד לבנות את המקדש בשל היותו איש מלחמות, הבין המלך כי ייעודו טרם הושלם וכי רצון ה' הוא שימשיך להילחם באויבי ישראל עד להכרעתם. משום כך, תחת להמתין שהפלשתים יתקפו את גבולותיו כבעבר, הוא נוטל את היוזמה, פולש לארצם ומכניע אותם לחלוטין [מלבי"ם, אברבנאל].
במהלך המערכה, דוד לוקח מידם את מֶתֶג הָאַמָּה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים, הנסמכת על הפסוק המקביל בספר דברי הימים, היא שביטוי זה מתייחס לעיר גת ולבנותיה, או לאזור כולו [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. עם זאת, קיימות מספר גישות להבנת משמעות השם הייחודי. מבחינה לשונית, המילה מֶתֶג מתארת רסן שנועד להכווין בהמה, ואילו הָאַמָּה היא אמת היד והזרוע [מצודת ציון], או מקל המשמש לרדיית הבהמה [רש"י]. לפיכך, השם משקף את מעמדה הפוליטי של גת כמטרופולין וכעיר הבירה של הפלשתים. בניגוד לערים פלשתיות אחרות שנשלטו על ידי "סרנים", בגת שלט מלך, והיא הנהיגה את יתר הערים ממש כשם שרסן הנתון באמת ידו של הרוכב מכוון את הבהמה לכל אשר ירצה [רש"י, מצודת דוד]. לחלופין, ייתכן שהביטוי פשוט מסמל את רסן השלטון [ביאור שטיינזלץ]. גישה שונה מציעה כי השם נובע מהימצאותה של אמת מים שעברה מחוץ לעיר אל תוכה, והעיר נקראה על שמה [רד"ק].
לצד ההסברים הגיאוגרפיים והלשוניים, נחשף רובד היסטורי ומשפטי עמוק על בסיס מדרש חז"ל. על פי מסורת זו, כאשר יצחק אבינו כרת ברית שלום עם אבימלך מלך הפלשתים ונשבע שלא להוריש את ארצם, הוא חתך אמה אחת ממתג החמור שעליו רכב ונתן להם אותה כעדות פיזית לשבועה. כאשר דוד ביקש לכבוש את ארץ פלשתים, הוא היה מנוע מלעשות זאת מכוח אותה שבועה עתיקה. לכן, תחילה היה עליו לקחת מידם בחזרה את אותו מתג היסטורי כדי להתיר את הברית, פעולה שהתאפשרה משום שהפלשתים היו אלו שפרצו את גדרי ההסכם בראשונה [רד"ק, אברבנאל, חומת אנך].