דברי הימים א, פרק כ״א, פסוק א׳

יצר הרע שבלב האדם, המכונה שָׂטָן, עמד על העם במטרה להביא עליו פורענות. יצר זה פעל בתוכו של דוד וגרם לו וַיָּסֶת, כלומר פיתה אותו, לספור את העם ולרשמו לצבא. המניע לכך היה חוסר ביטחונו של דוד בעקבות מרידות העבר, ולכן ביקש למנות דווקא את שבטי ישראל, להבדיל משבט יהודה שכבר הוכיח את נאמנותו. למעשה, ה' הוא שכיוון את הפיתוי הפנימי הזה כעונש על חטאי העם, וגלגל את הגזירה דרך טעותו של דוד. על אף תחילתו השלילית של הסיפור, הוא שובץ כאן כדי להדגיש את חסידותו של דוד, שבהמשך התוודה, לקח אחריות אישית על המעשה וזכה למענה מהשמיים.