התערבותו של ה' עוצרת לחלוטין את החורבן, כאשר הוא מצווה ישירות על המלאך המשחית לחדול מפעולתו. מתוך ציות המבטא את שליטתו המוחלטת של ה' בשליחיו, המלאך מקיים את ההוראה וַיָּשֶׁב חַרְבּוֹ אל נְדָנָהּ, כלומר אל נרתיק החרב, כדי לא להשחית עוד. לנוכחותה של חרב שלופה זו הייתה השפעה מכרעת, שכן פחדו של דוד מפניה מנע ממנו ללכת למזבח בגבעון והוביל אותו להתפלל במקומו הנוכחי. כאשר ה' ענה לו דווקא שם ועצר את המלאך, הבין דוד כי זהו המקום הנבחר שבו ישכון שמו של ה' לעתיד.
דברי הימים א, פרק כ״א, פסוק כ״ז
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ לַמַּלְאָ֔ךְ וַיָּ֥שֶׁב חַרְבּ֖וֹ אֶל־נְדָנָֽהּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.