סיומו של תהליך המפקד חושף את עוצמתו הצבאית של העם, כאשר הנתונים מתמקדים אך ורק בגברים הכשירים ללחימה, ללא נשים וילדים. העובדה ששבט יהודה נספר כיחידה נפרדת מעידה על מעמדו הייחודי, והמספרים העגולים רומזים כי מדובר בהערכה כללית ולא בספירה מדויקת של כל אדם ואדם [ביאור שטיינזלץ]. הכתוב משתמש בביטוי הכפול מִסְפַּר מִפְקַד כדי להדגיש ולבאר את מהות פעולת הספירה [מצודת ציון].
הסוגיה המרכזית שמעורר הכתוב היא הפער העצום בין הנתונים המופיעים כאן לבין אלו המתועדים בספר שמואל. בעוד שכאן ישראל מונים מיליון ומאה אלף איש ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף, בספר שמואל נמנו לישראל שמונה מאות אלף בלבד, וליהודה חמש מאות אלף. הפרשנים מציעים מספר דרכים ליישב סתירות אלו.
באשר למספרם של בני ישראל, יש הסבורים כי יואב, שהתנגד למפקד, מסר לדוד תחילה נתון חלקי ומועט המופיע בשמואל, אך המספר האמיתי והמלא הוא זה המופיע כאן [מצודת דוד]. גישה זו נתמכת בכך שכאן מודגש הביטוי "כל ישראל". ספר דברי הימים בחר להציג את המספר המלא מתוך כבוד לדוד, כדי להדגיש את גודל הצבא שעמד לרשותו, בעוד שבספר שמואל הושמט הנתון המלא בשל הקצף מאת ה' שליווה את המפקד [רש"י].
מנגד, גישה אחרת מסבירה את הפער של שלוש מאות אלף החיילים בסיבות מנהליות. ההבדל נובע מכך שחיילים אלו כבר היו רשומים ממילא בפנקסי המלך כחלק מהצבא הסדיר והקצינים המשרתים בתורנויות חודשיות. בספר שמואל הם לא נכללו בספירה המחודשת, אך כאן הם צורפו לסך הכולל [רד"ק].
באשר לשבט יהודה התמונה הפוכה, שכן כאן המספר קטן בשלושים אלף מהמספר המופיע בשמואל. ההסבר לכך הוא שאותם שלושים אלף איש משבט יהודה מתו במגפה שפרצה בעקבות המפקד. מתוך שבעים אלף החללים שמתו במגפה כולה, חלק ניכר פגע דווקא בשבט יהודה, משום שזהו שבטו של דוד המלך והוא היה הגורם הישיר לחטא הספירה [רד"ק].