דוד מקים מזבח, מעלה קורבנות ופונה בתפילה אל ה', אשר מגיב באופן גלוי וניסי. הכתוב מציין כי ה' וַיַּעֲנֵהוּ בָאֵשׁ, כלומר המענה האלוהי לתפילתו של דוד התבטא בכך שירדה אש מן השמיים ישירות על המזבח [מצודת דוד]. דוד כלל לא הניח אש טבעית על המזבח בעצמו, אלא התפלל לה' ונענה באש שירדה כדי לאכול את העולות וזבחי השלמים, בדומה לאופן שבו נענה אליהו בהר הכרמל [רלב"ג]. ירידת האש הפלאית מִן הַשָּׁמַיִם שימשה עבור דוד כסימן מובהק של פיוס, המעיד על קבלת הקורבנות ועל רצון מאת ה' [ביאור שטיינזלץ].
דברי הימים א, פרק כ״א, פסוק כ״ו
וַיִּ֩בֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤יד מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיִּקְרָא֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וַֽיַּעֲנֵ֤הוּ בָאֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם עַ֖ל מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.