החלטתו של דוד לערוך מפקד אוכלוסין מקיף ברחבי הממלכה לא נבעה מצורך מעשי ברור. למעשה, לא עמד מאחורי צעד זה שיקול צבאי או אזרחי ממשי [ביאור שטיינזלץ]. המניע לפעולה זו היה ככל הנראה רצונו של דוד להידמות לשאר המדינות המתוקנות והממוסדות, כאשר השטן הוא שהסית אותו לחשוב שמפקד כזה הוא דבר נצרך וחשוב [ביאור שטיינזלץ].
בפנייתו לשרים, דוד מצווה עליהם סִפְרוּ את העם. בחירת מילה זו מצביעה על מהות החטא במעשה זה; כוונתו של דוד הייתה לערוך ספירה פרטנית ומדוקדקת של כל איש ואיש, ולא להסתפק ב"פקידה", שהיא העמדת חשבון כולל וכללי בלבד [מלבי"ם]. מבחינה דקדוקית, האות פ' במילה סִפְרוּ נהגית כרפויה (ללא דגש). תופעה זו נדירה, ועל פי מסורת הקריאה היא מופיעה רק פעמיים בתנ"ך כולו: בפסוק זה, ובספר תהילים [מנחת שי].
בסיום דבריו, דוד מבקש וְהָבִיאוּ אֵלַי, כלומר, הוא דורש שיגישו לפניו את התוצאות המדויקות של אותה ספירה פרטנית כדי שידע את מספרם [ביאור שטיינזלץ].