קניית גורן ארנן על ידי דוד מעלה קושי בולט, שכן בספר שמואל מתואר שדוד קנה את הגורן והבקר בחמישים שקלי כסף, ואילו כאן מתוארת קנייה בשש מאות שקלי זהב. הפרשנים מציעים שתי דרכים מרכזיות ליישב סתירה זו, האחת מתמקדת בגודל השטח הנקנה והשנייה בשותפות הלאומית.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא להבחין בין שני שלבים או שני שטחים שונים בקנייה, תוך התמקדות במילה בַּמָּק֑וֹם. לפי גישה זו, חמישים שקלי הכסף שולמו רק עבור הגורן עצמו, הבקר, העצים והמקום המצומצם של המזבח. לעומת זאת, כאשר דוד ראה את האש היורדת מן השמים והחליט לייעד את האתר לבניית בית המקדש העתידי, הוא קנה את כל השדה והשטח הסובב את הגורן. שטח מורחב זה, שכלל חלק גדול מהר המוריה או את כולו ועמד אז מחוץ לעיר, הוא "המקום" שנקנה בשש מאות שקלי זהב [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
גישה שנייה, המבוססת על דברי חז"ל, מסבירה את הפער במספרים דרך חישוב לאומי בעל משמעות סמלית. לפי פירוש זה, דוד גבה חמישים שקלים מכל אחד משנים עשר שבטי ישראל, וכך הגיע לסכום של שש מאות שקלים [רש"י, רד"ק, מלבי"ם]. מטרת הגבייה המשותפת הייתה להבטיח שלכל שבטי ישראל יהיה חלק ושותפות במקום המזבח ובית המקדש [רש"י, רד"ק]. בניסיון להסביר את המעבר בין כסף לזהב, מציין הרד"ק כי המטבעות שנאספו היו אמנם של כסף, אך משקלם היה שווה למשקל של זהב, ולכן הכתוב מכנה אותם שִׁקְלֵי זָהָב.