הנביא גד מציג בפני דוד המלך שלוש אפשרויות לעונש קשה, הבא בעקבות מניין העם ללא תשלום כופר [מצודת דוד]. הבחירה ניתנת בין שלוש פורענויות השונות במשכן ובאופיין: רעב ממושך, תבוסה במלחמה, או מגפה קטלנית וקצרה.
האפשרות הראשונה היא אִם־שָׁלוֹשׁ שָׁנִים רָעָב. הפרשנים עומדים על כך שבספר שמואל (ב כד, יג) מוזכר עונש של שבע שנות רעב, ומציעים דרכים שונות ליישב את הפער. הגישה המרכזית [רד"ק] מסבירה כי הנביא אכן הציע שלוש שנים בלבד. המספר שבע המוזכר בשמואל כולל שלוש שנות רעב שכבר היו קודם לכן בימי דוד, בתוספת שלוש השנים המוצעות כעת, ושנה שביעית נוספת שבה הארץ עדיין תסבול מחוסר תבואה עד לקציר החדש. הסבר נוסף [מלבי"ם] גורס כי העונש הוגבל בהכרח לשלוש שנים, שכן דוד התקרב לסוף ימיו, ולבנו שלמה הובטחו שנות שלום ושלווה. מנגד, יש מי שסבור [רלב"ג] כי מדובר בשתי מסורות רישום שונות בספרי ההיסטוריה של התקופה.
האפשרות השנייה היא תבוסה צבאית, שבה תהיה נִסְפֶּה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ. משמעות המילה היא כליון, הרג ואובדן [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. בניגוד לתיאור המקביל בספר שמואל המדבר רק על מנוסה מפני האויב, כאן מודגש וְחֶרֶב אוֹיְבֶיךָ לְמַשֶּׂגֶת. האות למ"ד משמשת כאן כתוספת סגנונית [רד"ק], והמשמעות היא שחרב האויב לא רק תרדוף אלא תשיג את מטרתה, ותגבה קורבנות רבים גם אם לא תהיה מפלה מוחלטת [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
האפשרות השלישית היא שְׁלֹשֶׁת יָמִים חֶרֶב ה' וְדֶבֶר. מדובר במחלה מדבקת וקשה [ביאור שטיינזלץ]. כפילות הלשון בפסוק באה להדגיש כי אין מדובר במגפה טבעית, אלא בפגיעה על-טבעית, ממוקדת וקצרה בזמן, המנוהלת בהשגחה ישירה של ה' ועל ידי מלאך משחית [מצודת דוד, מלבי"ם].
לבסוף, הנביא דורש מדוד: וְעַתָּה רְאֵה – התבונן, הבן בלבך ובחר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], מָה־אָשִׁיב אֶת־שֹׁלְחִי דָּבָר – איזו תשובה עלי להחזיר לה', ששלח אותי אליך [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].