החלטתו של דוד לערוך מפקד אוכלוסין טומנת בחובה מורכבות תאולוגית ופסיכולוגית, ופותחת פרשייה קשה בתקופת מלכותו. אף על פי שסיפור זה אינו מאיר את דוד באור חיובי בתחילתו, הוא שובץ כאן משום שהוא מסתיים בכבודו של המלך, כאשר בנה מזבח וה' ענה לו מן השמים [רש"י, חומת אנך]. בנוסף, הפרשה מדגישה את חסידותו של דוד, שכן לאחר המעשה הוא התוודה, לקח אחריות וביקש שהעונש יחול עליו ולא על העם [חומת אנך].
הכתוב מתאר כי שָׂטָן עמד על ישראל. מילה זו אינה מכוונת לישות חיצונית, אלא ליצר הרע הנטוע בלב האדם [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], אשר מטרתו להביא רעה על העם [מצודת דוד]. יצר זה פעל כדי להסית את דוד, כאשר המילה וַיָּסֶת משמעותה פיתוי [מצודת ציון]. כלומר, מחשבותיו והרהוריו הפנימיים של דוד הם שהובילו אותו להחלטה לספור את העם [ביאור שטיינזלץ].
הרקע להסתה זו נובע מחוסר ביטחונו של דוד בנאמנות העם. לאחר שראה כי ישראל נטו למרוד בו וללכת אחרי אבשלום ושבע בן בכרי, חשש דוד שלא יתייצבו לפקודתו בעת מלחמה. לכן רצה למנות את הגברים ולרשום אותם בספרי הצבא כדי לחייבם להתגייס. מחשבה זו הייתה שגויה והיוותה פיתוי של היצר, שכן באותה עת ישראל כבר היו שלמים ונאמנים לו. הכתוב מציין במפורש את הכוונה למנות את "ישראל" בלבד, משום ששבט יהודה כבר הוכיח את נאמנותו, ועיקר החשש של דוד היה כלפי שאר השבטים [מלבי"ם, חומת אנך].
סוגיה מרכזית בפסוק היא ההשוואה לתיאור המקביל בספר שמואל (ב' כד, א), שם נאמר כי ה' הוא שהסית את דוד למנות את העם. הפרשנים מסכימים כי אין כאן סתירה, והעניין אחד [רלב"ג, רד"ק]. למעשה, ה' הוא שפעל, אך עשה זאת באמצעות השטן, שנקרא גם "מלאך ה'" ומתואר כמי שמטעה וממית [רד"ק]. הצעד האלוהי נבע מכך שישראל חטאו והיו ראויים לעונש, ככל הנראה בשל אותן מרידות בדוד, ולכן הגזירה התגלגלה דרך חטאו של דוד כדי להביא פורענות ומשפט על העם [רד"ק, חומת אנך].