עמידתו של דוד המלך מול ארנן מבטאת עקרון יסודי בהבאת קרבנות, ולפיו הקרבן חייב להיות רכושו המלא של המקריב. דוד מתעקש לשלם מחיר מלא על המקום שבו הוא רוצה לבנות את המזבח. הפרשנים מסבירים את דברי דוד לא אשא כהצהרה שאינו מוכן לקחת את הרכוש ששייך לארנן כדי לתת אותו לה'. בהמשך לכך, המילים וְהַעֲלוֹת עוֹלָה חִנָּם מבהירות את מניעיו: דוד מסרב להביא לה' קרבן מדבר שניתן לו במתנה, שכן אי אפשר להקריב לה' דבר שאינו שייך למקריב כדין.
דברי הימים א, פרק כ״א, פסוק כ״ד
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִיד֙ לְאׇרְנָ֔ן לֹ֕א כִּֽי־קָנֹ֥ה אֶקְנֶ֖ה בְּכֶ֣סֶף מָלֵ֑א כִּ֠י לֹא־אֶשָּׂ֤א אֲשֶׁר־לְךָ֙ לַיהֹוָ֔ה וְהַעֲל֥וֹת עוֹלָ֖ה חִנָּֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.