קרה לכם פעם שרציתם להעניק מתנה מיוחדת למישהו שאתם אוהבים? בטח רציתם להתאמץ ולקנות אותה בעצמכם, ולא לבקש מחבר שייתן לכם חפץ שלו רק כדי שתעבירו אותו הלאה. זה בדיוק מה שמרגיש דוד המלך. הוא רוצה לבנות מזבח ולהקריב קרבן לה׳, וארנן מציע לתת לו את השטח שלו לגמרי במתנה. אבל דוד מתעקש לשלם לארנן מחיר מלא. דוד אומר לו לא אשא, כלומר, אני לא מוכן לקחת את הרכוש ששייך לך כדי לתת אותו לה׳. הוא מסביר שהוא מסרב לקבל את השטח במתנה וְהַעֲלוֹת עוֹלָה חִנָּם. דוד לא מוכן להביא לה׳ קרבן שלא עלה לו כלום, כי הוא מבין כלל חשוב מאוד: אי אפשר להקריב לה׳ משהו שלא שייך לנו כדין. כדי שהקרבן יהיה ראוי, הוא חייב להיות הרכוש המלא של מי שמקריב אותו.
דברי הימים א, פרק כ״א, פסוק כ״ד
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִיד֙ לְאׇרְנָ֔ן לֹ֕א כִּֽי־קָנֹ֥ה אֶקְנֶ֖ה בְּכֶ֣סֶף מָלֵ֑א כִּ֠י לֹא־אֶשָּׂ֤א אֲשֶׁר־לְךָ֙ לַיהֹוָ֔ה וְהַעֲל֥וֹת עוֹלָ֖ה חִנָּֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.