דברי הימים א, פרק כ״א, פסוק כ״ז

תארו לעצמכם מצב שבו הכול נראה מתוח ומלחיץ, ופתאום מגיעה הוראה אחת שעוצרת הכול ומרגיעה את המצב. זה בדיוק מה שקרה לדוד המלך. המלאך עמד מוכן ורק המתין להוראה מפורשת. באותו רגע, ה' התערב וציווה עליו לעצור. המלאך מיד הקשיב להוראה, וַיָּשֶׁב חַרְבּוֹ, כלומר הוא החזיר את החרב שלו אל הנְדָנָהּ, שזה הנרתיק המיוחד שבו שומרים אותה, כדי לא לפגוע יותר באף אחד. ההתנהגות הזו מראה לנו עד כמה ה' שולט לגמרי בכל השליחים שלו, ממש כמו שפעם הוא ציווה על הדג הגדול להקיא את יונה הנביא. לאירוע הזה הייתה השפעה עצומה על העתיד. באותו זמן, המזבח המרכזי שבו היו מתפללים היה נמצא בעיר גבעון, אבל דוד היה כל כך מבוהל מהחרב של המלאך שהוא פשוט לא היה מסוגל ללכת עד לשם. בגלל הפחד הזה, דוד התפלל לה' בדיוק במקום שבו הוא עמד. כשהוא ראה שה' ענה לו דווקא שם ועצר את המלאך, דוד הבין שזה לא סתם מקום רגיל. הוא הבין שזהו המקום המיוחד והנבחר שבו עתיד להיבנות בית המקדש.