דוד המלך נדרש על ידי ה' להקריב קורבן, אך נמנע מלָלֶכֶת לְפָנָיו, כלומר לגשת אל המזבח הגדול שהיה ממוקם בגבעון. הוא לא יצא מגבולות העיר כִּי נִבְעַת, שכן אחזה בו חרדה ופחד משתק שהחליש את כוחו בשל נוכחות המלאך שניצב בחוץ בחרב שלופה. באותה תקופה ארון הברית הונח באוהל ארעי בירושלים ואילו כלי המקדש נותרו בגבעון, מה שיצר מרחק פיזי שדוד פחד לחצות. בשל חוסר היכולת להגיע למזבח המקורי, הוא פעל על פי ציווי הנביא, הקים מזבח חדש בגורן ארנן ושם הקריב את קורבנות הכפרה.
דברי הימים א, פרק כ״א, פסוק ל׳
וְלֹא־יָכֹ֥ל דָּוִ֛יד לָלֶ֥כֶת לְפָנָ֖יו לִדְרֹ֣שׁ אֱלֹהִ֑ים כִּ֣י נִבְעַ֔ת מִפְּנֵ֕י חֶ֖רֶב מַלְאַ֥ךְ יְהֹוָֽה׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.