דוד נדרש לבחור את עונשו מבין אפשרויות קשות שהביא חטאו, ומבטא את מצוקתו באומרו צַר־לִי מְאֹד. מתוך תחושת אחריות אישית הוא מתחנן אֶפְּלָה־נָּא בְיַד־ה' בלשון יחיד, ובוחר בעונש המגפה הנתון בלעדית בידי ה' ופוגע בשוויוניות בעשירים ובעניים כאחד. הוא מנמק את בחירתו בכך שכִּי־רַבִּים רַחֲמָיו מְאֹד, מתוך תקווה שניתן יהיה לבקש רחמים ולעצור את המגפה מוקדם. לעומת זאת, הוא מבקש וּבְיַד־אָדָם אַל־אֶפֹּל ודוחה את עונשי המלחמה והרעב, שכן אלו היו מוסרים את העם לאויבים אכזרים או לתלות בחסדי בשר ודם שאינם נוטים לרחם כפי שמרחם ה'.
דברי הימים א, פרק כ״א, פסוק י״ג
וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛יד אֶל־גָּ֖ד צַר־לִ֣י מְאֹ֑ד אֶפְּלָה־נָּ֣א בְיַד־יְהֹוָ֗ה כִּֽי־רַבִּ֤ים רַחֲמָיו֙ מְאֹ֔ד וּבְיַד־אָדָ֖ם אַל־אֶפֹּֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.