קרה לכם פעם שהייתם צריכים ללכת למקום מסוים, אבל פחד גדול עצר בעדכם ופשוט לא הצלחתם לצאת לדרך? מצב דומה מאוד קרה לדוד המלך. ה׳ ציווה עליו להקריב קורבן, והמקום הרגיל והראוי לעשות זאת היה במזבח הגדול שנמצא בעיר גבעון. כאשר מסופר שדוד לא יכול היה לָלֶכֶת לְפָנָיו, הכוונה היא שהוא לא הצליח לצאת מהעיר וללכת אל אותו מזבח.
הסיבה לכך היא שדוד מתואר במילים כִּי נִבְעַת, כלומר הוא הרגיש פחד פתאומי, עצום ומשתק שהחליש את כל הכוח שלו. בחוץ ניצב מלאך ה׳ עם חרב שלופה, והנוכחות המאיימת הזו גרמה לדוד לחשוש מאוד. באותה תקופה, ארון הברית אמנם היה קרוב לדוד בירושלים בתוך אוהל זמני, אבל כלי המקדש והמזבח המקוריים נשארו רחוקים בגבעון. בגלל המרחק הפיזי והפחד הגדול מהמלאך, דוד הבין שהוא לא יצליח להגיע לשם. לכן, הוא פעל בדיוק כמו שהנביא אמר לו, הקים מזבח חדש קרוב אליו במקום שנקרא גורן ארנן, ושם הקריב את הקורבנות שלו.