ההכנות לבניין המקדש הושלמו, וכעת נדרשת רק היציאה לדרך. הפרשנים נחלקו למה בדיוק מתייחסות המילים לַזָּהָב לַכֶּסֶף וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִסְפָּר. גישה אחת מסבירה כי הכוונה היא לחומרי הגלם עצמם שכבר נאספו בכמויות עצומות [ביאור שטיינזלץ], כאשר מעבר למלאי הגלוי קיימים גם אוצרות נוספים שהופכים את כמות הזהב והכסף לאינסופית [מלבי"ם]. לעומת זאת, יש המפרשים כי המילים אֵין מִסְפָּר אינן מתייחסות לחומרים, אלא לאנשי המקצוע – ישנם חכמים ואומנים רבים מספור המוכנים לבצע את מלאכת הזהב והכסף [מצודת דוד].
הערת נוסח קיימת לגבי המילה וְלַנְּחֹשֶׁת, שכן בחלק מהדפוסים הישנים היא מופיעה ללא האות וי"ו בתחילתה, קרי "לנחשת" [מנחת שי].
מתוך ההבנה שכל ההכנות הגשמיות והאנושיות כבר הושלמו, מגיעה הקריאה קוּם וַעֲשֵׂה. המילה קוּם משמשת כלשון זירוז [מצודת דוד] – מאחר שלא חסר דבר, נותר רק לגשת אל המלאכה [מלבי"ם]. עם זאת, ההצלחה אינה מובטחת רק בזכות החומרים והאומנים, ולכן הברכה מסתיימת במילים וִיהִי ה' עִמָּךְ, שכן ללא עזרת ה' ונוכחותו, עמלם של בוני המקדש יהיה לשווא [מלבי"ם].