ההכנות המקדימות לבניין המקדש דרשו אגירה של חומרי גלם בכמויות עצומות, שנועדו להבטיח את יציבותו וחוזקו של המבנה. דוד המלך אסף וּבַרְזֶל לָרֹב במטרה להכין ממנו יתדות [מצודת ציון] ולַמִּסְמְרִים, מילה אותה יש לקרוא עם ניקוד חיריק תחת האות מ"ם [מנחת שי].
ייעודו של הברזל היה לְדַלְתוֹת הַשְּׁעָרִים וְלַמְחַבְּרוֹת. רוב הפרשנים מסכימים כי הברזל שימש לחיבור וחיזוק חלקי העץ במבנה. יש המפרשים שהכוונה היא לחיבור הדלתות והשערים עצמם כדי להחזיקם היטב [רש"י], בעוד אחרים מסבירים שהמסמרים נועדו לחבר את הקרשים זה לזה [רד"ק, מצודת דוד], ובפרט את לוחות הארזים ששימשו בבנייה [רלב"ג]. גישה נוספת מציעה כי המילה מחברות מתייחסת לכלים או לקורות ברזל שנועדו לקשר ולחבר בין חלקי הבניין השונים. אף על פי שהברזל נפסל לשימוש בכלי המקדש עצמם, הוא היה הכרחי לחלקים המבניים שדרשו חוזק רב וגובה [ביאור שטיינזלץ].
בנוסף לברזל, דוד אגר וּנְחֹשֶׁת לָרֹב אֵין מִשְׁקָל. הפרשנים מסכימים כי כמות הנחושת הייתה כה עצומה, עד שלא היה ניתן לדעת את משקלה האמיתי, או שכלל לא שקלו אותה מרוב שהייתה מרובה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].