לאחר שחזה דוד במלאך וראה את האש היורדת מן השמים, הוא יוצא בהכרזה על קביעת מקום הקודש [ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילים זֶה הוּא בֵּית ה' הָאֱלֹהִים נועדו לסמן את המקום המדויק שבו עתיד להיבנות בית המקדש [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. לצד זאת, יש המזהים בהכרזה זו רובד נוסף, המרמז על כך שבית המקדש של מטה מכוון בדיוק כנגד בית המקדש של מעלה [חומת אנך].
בהמשך להכרזה על מקום הבית, דוד קובע כי וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל, כלומר המזבח שבנה במקום זה יהפוך למזבח הקבוע של העם [רלב"ג]. משמעות קביעה זו היא שמאותו רגע ואילך, כל אדם מישראל המבקש להקריב קורבן לה', נדרש להגיע ולהקריב אותו אך ורק על גבי מזבח זה [רש"י]. הצירוף מִזְבֵּחַ לְעֹלָה נובע מכך שרוב הקורבנות הקבועים המוקרבים במקדש הם קורבנות עולה, ולכן המזבח נקרא על שמם [מצודת דוד].