הכנת בניין המקדש כללה לא רק את איסוף חומרי הגלם, אלא גם העמדת כוח אדם רחב ומיומן לביצוע העבודה. המילים וְעִמְּךָ לָרֹב עֹשֵׂי מְלָאכָה מציינות כי דוד הכין מראש את כל הפועלים הנדרשים למלאכה [מלבי"ם].
הפסוק מפרט את סוגי הפועלים השונים: תחילה מוזכרים החֹצְבִים, שהם הפועלים החוצבים את האבנים מתוך ההרים [מלבי"ם]. זהותם של פועלים אלו התבססה על הגרים שחיו בארץ [רלב"ג]. לאחר מכן מוזכרים חָרָשֵׁי אֶבֶן וָעֵץ, שתפקידם היה לסתת ולפסל את האבנים שנחצבו [מלבי"ם]. קבוצה זו הורכבה מפסיפס אנושי שכלל פועלים מישראל, יחד עם אומנים מצור ומגבל [רלב"ג].
בנוסף לפועלים אלו, הפסוק חותם במילים וְכָל חָכָם בְּכָל מְלָאכָה, קרי, דוד העמיד אומנים גדולים ומומחים בכל סוגי המלאכה, החרש והמחשבת הנדרשים לבניין [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].