צוואתו הכללית של דוד המלך אינה עוסקת בעניינים אישיים, אלא ממוקדת במשימה הלאומית הגדולה. לאחר שדוד עשה ככל יכולתו לאסוף את חומרי הגלם ולהכין מראש את התשתית הארגונית ואת סדרי העבודה, ולאחר שהטיל על שלמה בנו את תפקיד ההקמה, הוא פונה כעת אל מנהיגי ישראל כדי לעודד אותם להשתתף ולסייע במפעל [ביאור שטיינזלץ].
דוד קורא להם לתת את לבם ונפשם לִדְרוֹשׁ – כלומר, לבקש ולפעול באופן מעשי למען ה' [ביאור שטיינזלץ]. הקריאה וּבְנוּ מופנית אל המנהיגים והעם, כדי שיסייעו לשלמה בבניית המקדש בפועל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מטרת הבנייה היא להכין מקום ראוי לארון הברית ולשאר כְּלֵי קֹדֶשׁ הָאֱלֹהִים, כדוגמת המנורה, השולחן ושאר כלי הקודש [רלב"ג]. השימוש במילה הַנִּבְנֶה מלמד על סדר הפעולות המתוכנן: הכנסת הארון והכלים פנימה תתרחש רק לאחר שהבית כבר יהיה בנוי ומוכן [מצודת דוד].