מלכים א, פרק י״ט, פסוק ג׳

קרה לכם פעם שעשיתם מעשה מאוד אמיץ, אבל מיד אחר כך הרגשתם שאתם חייבים לברוח למקום שקט ובטוח? זה בדיוק מה שקרה לאליהו הנביא. אחרי הניסים הגדולים בהר הכרמל, המלכה כועסת מאוד ומאיימת עליו. המילה וַיַּרְא לא אומרת שהוא ראה משהו בעיניים, אלא שהוא הבין בשכל שלו שהוא נמצא בסכנה גדולה. אליהו לא רצה לסמוך על כך שה׳ יעשה לו נס, ולכן הוא קם מיד כדי לברוח. הכתוב מספר עליו שוַיֵּלֶךְ אֶל־נַפְשׁוֹ, כלומר הוא הלך וברח מהר כדי להציל את החיים שלו. הוא הולך עד לעיר בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה. למה דווקא לשם? כי באר שבע נמצאת בממלכת יהודה, מחוץ לשטח השלטון של מלך ישראל. שם למלכה אין שום כוח לפגוע בו, והוא סוף סוף יכול להרגיש בטוח. כשהוא מגיע לשם, וַיַּנַּח אֶת־נַעֲרוֹ שָׁם. אליהו מחליט להשאיר את המשרת שלו בעיר. הוא רצה להתבודד לגמרי במדבר השקט כדי להתפלל, והוא גם דאג מאוד למשרת. אליהו ידע שבמדבר החם אין אוכל ומים, והוא לא רצה שהנער יסבול מרעב או מצמא. לכן הוא נפרד ממנו וממשיך את המסע שלו לבדו.